נביא. ממציא. חלוץ. ז'אן מישל ז'אר, המלחין הצרפתי, אחראי במידה רבה לצליל של המאה ה-21. כולם היו בניו, כולם גדלו עליו. כל מה שפני ובמשך יותר מארבעה עשורים וחצי.קרוי כיום אלקטרוניקה, דאנס, טכנו, אמביינט, האוס, טראנס, כל המוזיקה שעוברת דרך מכשירים, כל מה שאפשר ליצור כיום בקלות בכל אולפן ביתי, כל אלה נולדו והתגבשו מהעשייה שלו ושל כמותו, להיום הצלילים האלקטרוניים והחשמליים נשמעים טבעיים לכל אוזן, מנגנים בזרימה חופשית, בוקעים מכל כיס שבו טלפון חכם או אפילו חצי חכם. בעבור בני דור ה-X וודאי שבעבור בני דור ה-Y, מוזיקה אלקטרונית היא מציאות טבעית ואורגנית. אבל בסוף שנות השישים ותחילת השבעים, הצלילים הללו היו אפרוח ניסיוני ומסקרן, שבוקע מהביצה רטוב, רזה וחלש. אי אז, המכשירים שדגמו ושהפיקו צלילים היו רעיון תיאורטי, אנלוגי בבסיסו, ובעבור אוזן אנושית ממוצעת התקבלו הצלילים החשמליים והאלקטרוניים כמעט כמו מסרים מהחלל החיצון. מכונה שמנגנת היתה חזון עתידני המבוסס על רעיונות אוטופיים, חדשניים. ז'אן מישל היה שם כשכל זה התחיל, והשכיל לשלב ידע מוזיקלי קלאסי ויכולת הלחנה וירטואוזית לתוך טריפ של מסע אלקטרוני שובר גבולות. הוא היה ליוצר-על ולממציא של ז'אנר שלם; למי שגורם למכונות לשיר, לנגן ולדבר, ולמיליונים לרקוד לצליליהן.

האהבה למוזיקה ולמכשירים המודרניים שיוצרים אותה כמו עברה אליו בתורשה, עניין של גנטיקה. אביו היה מלחין וסבו היה נגן אבוב, מוזיקאי, וגם מי שהמציא גרסה בראשיתית של מיקסרר סאונד. במיקסר הזה השתמשו בתחנת הרדיו של ליון, העיר שבה נולד ז'אן מישל לפני 68 שנה. ילדותו היתה כולה מוזיקה ואמנות. מהפטיפון שהעניק לו הסב, דרך ההתמודדות עם לימודים נוקשים של פסנתר קלאסי, ועד נסיעות עם אימו למועדון ג'אז בפריז, שם התארחו באופן קבוע שמות כמו ג'ון קולטריין וצ'ט בייקר. הג'אז לימד אותו שמוזיקה יכולה להיות תיאורית, בלי מילים, וממוזיקה קלאסית מודרניסטית, כמו של סטרווינסקי, למד על מבנה והבעה. כל הטוב המוזיקלי והאמנותי שהיו לעולם המערבי להציע בשני שליש המאה העשרים, חלחלו והשפיעו על עבודתו.
בסוף שנות השישים, החל להתנסות בעבודה עם לופים על טייפ, רדיו ועוד מכשירים אלקטרוניים. הוא הכיר את הסינתיסייזר המודולרי מוג, שאותו יצר האמריקאי ד"ר רוברט מוג, וגם עבד בסטודיו של המלחין קרלהיינץ שטוקהאוזן בקלן – אחד מגדולי המלחינים המודרניים של מוזיקה אלקטרונית. ז'אן מישל הצטרף לקבוצת מוזיקאים חוקרים בהנחייתו של פייר שאפר, אבי המוזיקה הקונקרטית. וכאן החלו להיטמע בחוזקה רעיונות מנוסחים ברהיטות שהובילו אותו עד הלום. מוזיקה קונקרטית היא רעיון אוונגרדי מוזיקלי תוצרת צרפת של סוף שנות הארבעים. בימים שלאחר מלחמת העולם השנייה, ביקשו מוזיקאים לרענן את הצלילים של המוזיקה המערבית ולהשתמש בצלילים וקולות שאינם בהכרח מה שכלי נגינה אקוסטי משמיע כאשר הוא מנגן תווים. מכאן נסללה הדרך לשימוש בהקלטות ובטכניקות של עריכה ומניפולציה על הצליל. זה המקור הקדמון, הרעיוני, למוזיקה האלקטרונית.

הפריצה המסחרית הגדולה של ז'אן מישל ז'אר היתה בשנת 1976, עם האלבום "אוקסיג'ן". במתודה של מוזיקה קלאסית נרטיבית, האלבום הוא יצירה אלקטרונית שלמה, עם שישה קטעים ממוספרים ושימוש חזק במנגינה, יותר מאשר בקצב או בהרמוניה. באופן עתידני למדי, הוקלט האלבום בדלות תקציבית, באולפן ביתי ומאולתר, אותו בנה ז'אר בדירתו שליד שאנז אליזה בפריז. הסינתיסייזרים האנלוגיים שהשתכנו במטבח היו מעין נבואה קטנה; ארבעה עשורים ומיליארדי ביטים של מוזיקה ממוחשבת מאוחר יותר, כיום יכולים כל מי שרוצים לעשות מוזיקה להשתמש במחשב אישי ובציוד בסיסי ולבנות אולפן אמיתי בכל מטבח של כל בית.

כמה חברות תקליטים דחו את "אוקסיג'ן", שמכר עד היום 12 מיליון עותקים, והוא האלבום הצרפתי הנמכר ביותר בכל הזמנים. בשנת 1978 יצא האלבום "אקווינוקס", שהולחן באמצעות סקוונסרים, ושסגנונו יותר ברוקי וקלאסי. שני האלבומים הראשונים הללו היו לקלאסיקה מודרנית, אבן דרך של המוזיקה האלקטרונית הפופולרית במאה העשרים.

לכלים בתזמורת של ז'אן מישל ז'אר יש שמות כמו VCS3, ARP 2600, EMS VCS 3, Fairlight CMI, Minimoog, Roland JD-800, Kurzweil K2000. לכאורה, רצף אותיות ומספרים חסר פשר, אך למעשה, תיאור אבולוציוני של ענף הסינתיסייזרים, ממנו צמח ז'אנר האלקטרוניקה המוזיקלית. לאורך כל הדרך הצליח ז'אן מישל לשלב בין טכנולוגיה לאמירה אמנותית, ולהטמיע את העושר האינסופי של הטכנולוגיה לתוך יצירה מקורית ואנושית. בראיון ל"דיילי טלגרף" אמר: "חוסר המגבלות הוא מאוד מסוכן. זה כמו ההבדל בין צייר שמקבל ארבע שפופרות עם ארבעה צבעים ראשיים, או להיות מול מחשב עם שני מיליון צבעים. אתה צריך לסקור שני מיליון צבעים, וכשאתה מגיע לאחרון ברור ששכחת את הראשון". אך למרות הסכנות, הוא מוסיף להתפתח, מוביל תמיד בחזית, ולאורך השנים הפיק 21 אלבומי אולפן מקוריים.

מעט סימני דרך מהדיסקוגרפיה העשירה. האלבום "כרונולוגיה" (1993), הושפע מסצנת מוזיקת הטכנו ויצר סוג של שילוב בין צלילי שנות השבעים ושנות התשעים. הוא חזר להשתמש בהרבה סינתיסייזרים ישנים של שנות השבעים, כמו סינתיסייזר מוג, אותו מחשיב ז'אר לסטרדיבריוס של המוזיקה האלקטרונית, ושילב אותם עם הצליל הדיגיטלי והביט של סצנת הדאנס של שנות התשעים. בשנת 1997 יצר את "אוקסיג'ן 7-13", מחוות שני עשורים ל"אוקסיג'ן" המוקדשת למורה שלו פייר שאפר. הוא נהנה ליצור את המחווה ההיסטורית, אבל לאחר שסיים הרגיש שהוא צריך התחלה רעננה ועשייה שונה לחלוטין. כך נוצר "מטמורפוזה" (2000), אלבום ווקלי ראשון, שהמיקס שלו נעשה על גרסה מוקדמת של פרו טולז. אפקטים של סאונד כללו התערבות של רדיו מטלפונים ניידים, תוכנת מקינטוש ההוגה מילים, וגם שיתופי פעולה עם הזמרות לורי אנדרסון ונטשה אטלס.

בשנים 2015 ו-2016 יצא "אלקטרוניקה 1" ו"אלקטרוניקה 2", אלבום כפול עם שיתופי פעולה מקיר לקיר: מובי, אייר, רוברט דה נאג'ה (מאסיב אטק), אמן הטכנו הצרפתי גספלשטיין, M83, אדגר פרואז ז"ל, חלום טנג'רין, וינס קלארק, ארמין ואן ביורן, ג'ון קרפנטר, ליטל בוטס, פיט טאונסנד (להקת The Who), פט שופ בויז, האנס צימר, ילו, גארי נומן, ואפילו קטע עם נאום של אדוארד סנודן. האלבום הגיע למקום שמיני במצעד הבריטי וקיבל מועמדות לגראמי 2017 בקטגוריית אלבום דאנס / אלקטרוניקה.

במהלך קריירה ארוכה ופורה הלחין ז'אר גם מוזיקה לבלט, תיאטרון, פרסומות וטלוויזיה, וכמובן לאמנים אחרים. גם שקופית שידורי הניסיון של ערוץ 2 בשנת 1987 לוותה במוזיקה שלו, כי טלוויזיה אוהבת את הנעימות שלו שהצליחו לנסח את צליל התקופה. צליל העתיד המנגן בהווה.

כמי שהתפרנס בצעירותו ממכירת ציוריו וקיבל השראה מאמני רחוב שבהם צפה כילד מחלון ביתו, ז'אן מישל ז'אר מבין היטב את כוחו של דימוי ויזואלי. הוא מאסטר ביכולת לחבר בין הרוח שבמוזיקה ובין ההיבט הגשמי של ההופעה, לממש את הפלסטיות של הצליל כחומר חי. בראיון ל"דיילי טלגרף" אמר: "ההתרגשות בלהיות מסוגל לעבוד על צלילים כך שאפשר לגעת בהם, למשש ידנית, כמעט חושנית, היא מה שמשך אותי למוזיקה האלקטרונית מלכתחילה". ואכן, דומה שהוא השכיל להבין במיוחד את ההתאמה שבין ז'אנר המוזיקה האלקטרונית, הממוכנת והמנוכרת לכאורה, והמדיום של ההופעה החיה. במעין מעשה של הפכים משלימים, חיבור המוזיקה עם קהל חי יוצר קסם אמיתי.

את ההתחלה אפשר לציין בשנת 1979, כאשר הקונצרט הפתוח לציבור, לכבוד יום הבסטיליה, בכיכר קונקורד בפריז, משך יותר ממיליון צופים וצופות ונכנס לספר השיאים של גינס. היה זה אירוע של ארבעים דקות, מלאכת מחשבת המשלבת תאורה, דימויים, וזיקוקים. האירוע קבע את הפורמט לכל הקונצרטים שלו בעתיד, יוצר צורה חדשה של אירועי תרבות חיים תחת כיפת השמיים. מאז ועד היום הקונצרטים שלו כוללים עושר ויזואלי וטכנולוגי, ואירועי החוצות הענקיים שערך מזוהים איתו עד כדי כך שהוא ידוע כפרפורמר לא פחות מאשר כמוזיקאי. את הקהל בקונצרטים הגדולים הללו סופרים לא ביחידות של רבבה, אלא במאות אלפים ובמיליונים.

ז'אן מישל הוא גם אמן המתאים עצמו לאתר, מה שמכנים בעולם האמנות Cite specific. כאשר הוזמן בשנות השמונים להופיע בקונצרט בעיר יוסטון לכבוד חגיגות 150 שנה לטקסס, הוא היה עסוק ולא התרשם מההצעה. אך בביקור מאוחר יותר בעיר, הוא התרשם מהאפקט הוויזואלי של קו הרקיע של העיר והסכים להופיע. כך נוצר "רנדוו", פרויקט מיוחד, שחגג גם את שנת ה-25 למרכז החלל על שם לינדון ג'ונסון, ושבו השתתפו אמנים מקומיים וגם אסטרונאוטים מצוות נאס"א, אחד מהם אף הקליט קטע סקסופון בסביבה ללא גרביטציה. אתר הקונצרט כלל כאלפיים מקרנים שהקרינו דימויים על בניינים ומסכים ענקיים, עד גובה 370 מטר, שהפכו את קו הרקיע של יוסטון לרקע ססגוני לתצוגת זיקוקים, לייזרים ואלומות אור שנשלחו לחלל.
כלי נגינה ייחודי המזוהה עם ז'אן מישל הוא נבל לייזר, איתו הוא מופיע כמעט בכל הקונצרטים שלו מאז 1981. זוהי אלומת קרני לייזר הפרושות כמיתרי נבל, ונגיעה בכל אחת מהן מעוררת צליל. השילוב של אור, צליל ותנועה, יוצר רושם עז בהופעה חיה. הכלי כל כך מיוחד, עד כדי כך שיש מי שחשדו שמדובר בהקלטה מוכנה מראש, ועל כך כתב ז'אר בבלוג שלו: "אולי אני צריך לעשות כמה שגיאות בכוונה, כדי שאנשים באמת יבינו שאני מנגן חי".

עבודת הבמה כאן היא ציון דרך. בזכות השילוב בין סינתיסייזרים אנלוגיים, צלילים דיגיטליים, אתרים ובמות חד פעמיים ועבודת דימויים, תאורה ולייזר מונומנטלית, ז'אן מישל ז'אר בורא עצמו מחדש כל הזמן, ממציא ויוצר עולמות של צליל וצבע המרתקים את כל החושים. כמו נביא או מנהיג של עידנים עתיקים הנושא מסר של תקווה ועתיד טוב יותר, קהל ההמונים מגיע, כדי לחזות בבשורה.

בשני העשורים האחרונים, ז'אן מישל הוא שגריר רצון טוב של אונסקו הפועל ברחבי העולם למען קידום מטרות הארגון. בעבורו, החיבור בין אמנות ומוזיקה לאקטיביזם ומודעות סביבתית וחברתית, אך טבעי הוא. הוא פעיל ותורם בשני פרויקטים של האו"ם: "Water for Life" ו"Education for All".

כשגריר של אונסקו, הופיע בשנת 2006 בקונצרט במרוקו מול הדיונות של ארג צ'בי במרזוגה בסהרה. תחת הכותרת "מים למען חיים" וכחלק מהעלאת מודעות לתהליך המדבור בעולם, צפו 25 אלף איש בקונצרט ששילב מסכים ענקיים שנשתלו בחול, בליווי יותר משישים אמנים מרוקאים, נגני כלים קלאסיים ומסורתיים. גם הקונצרט בפריז, בשנת 1995, לרגלי מגדל אייפל, שבו נכחו 1.2 מיליון איש, היה בחסות של אונסקו ותחת הכותרת למען הסובלנות. הקונצרט המיוחד בישראל מוקדש גם הוא למטרה אקולוגית בעלת חשיבות עולמית - העלאת המודעות למצבו העגום של ים המלח, המאבד מדי שנה כמטר אחד מגובהו.

האירועים הגדולים שלו שברו שיאים, זה אחר זה:

• ב-1979 נכנס לראשונה לספר השיאים של גינס, כשהופיע בכיכר הקונקורד מול יותר ממיליון אנשים, שיא שהוא עצמו שבר מאז שלוש פעמים.
• בשנת 1985 הופיע ביוסטון מול קהל של 1.5 מיליון, שובר את השיא הקודם.
• ביום הבסטיליה 1990 בקונצרט בלה דפנס, פריז, נכחו 2 מיליון איש, והשיא שוב נשבר.
• ובשנת 1997 נקבע שיא נוסף, 3.5 מיליון הגיעו להופעה באוניברסיטה של מוסקבה לכבוד יום הולדת 850 של מוסקבה. מתוכם קהל כרטיסים של חצי מיליון – שיא גינס לקונצרט רוק בתשלום של אמן סולן. באותו יום התקיימה הלוויה של הנסיכה דיאנה, והוא הקדיש דקה דומייה וקטע בקונצרט לזכרה.

עוד אירועים ומספרים ראויים לציון:

• נכון להיום מכר ז'אן מישל ז'אר 80 מיליון אלבומים.
• הוא המוזיקאי המערבי הראשון שהוזמן להופיע בסין. לאחר שהשגרירות הבריטית נתנה לרדיו בייג'ין עותקים של האלבומים "אוקסיג'ן" ו"אקווינוקס", והם היו היצירות הראשונות של מוזיקה נוכרית שנוגנו ברדיו הלאומי הסיני מזה עשורים, הזמינה אותו הרפובליקה להיות האמן המערבי הראשון שינגן שם, בקונצרטים בלתי נשכחים שזכו גם לתיעוד בדיסק.
• רגע לפני פרוץ המילניום, ב-31 בדצמבר 1999, קיים בהזמנת הממשלה המצרית את "12 החלומות של השמש", קונצרט היסטורי בפירמידות שליד גיזה שנערך משקיעה עד זריחה. במופע השתתפו יותר מאלף אמנים ומוזיקאים מקומיים, והוא היה מבוסס על המיתולוגיה המצרית העתיקה, על מסע השמש והשפעתה על האנושות. 120 אלף צופים בקהל ושידור טלוויזיה ורשת לשני מיליארד.
• האלבום "AERO" משנת 2004 הוא האלבום הראשון בעולם שהוקלט בסאונד 5.1 היקפי. בהמשך לאבני הדרך שקבעו מונו משנת 1877 וסטריאו בשנת 1958, חוויית צליל של 360 מעלות מסמלת את השינוי בדרך שבה אנו חווים מוזיקה כיום. מכל הכיוונים.

הקונצרט המיוחד בישראל, בסימן העלאת המודעות למצבו של ים המלח, יתקיים באתר מיוחד כפליים. הן למרגלות מצדה ההיסטורית, המארחת מופעי תרבות ייחודיים בהיכל התרבות של הטבע, והן בבמה מיוחדת שתיבנה לאירוע.

"Zero Gravity", כשם אחד הקטעים באלבום "אלקטרוניקה", הוא גם תיאור של מבנה הבמה, אלף מטר רבוע שירחפו באוויר בסיוע שני מנופים ענקיים. מסביב לבמה ייבנו מתחמי הקהל, במבנה מעגלי בעל חמישה מפלסים – גראביטי, דאנס, לאונג', פרימיום ואמראלד – המותאמים לטעמים וסגנונות בילוי שונים, בכולם אפשר לאכול, לשתות, לרקוד ולחוות חוויה של פעם חיים.
כמיטב המסורת, שהתחילה ב"רנדוו" ביוסטון בשנות השמונים, ז'אר מצרף אליו אמנים מקומיים לחוויה של מקום ואנשים. במובן זה, הוא אמן של מוזיקה אתנית, כאשר בכל מקום שבו הוא מתארח הוא מנגן עם האנשים, עם אמנים שהם בני המקום, ויוצר דבר חדש וייחודי. "מה שמעניין אותי", אמר בעבר, "זה לא להקליט באפריקה או בסין, אלא לקחת את הצלילים, באותה גישה כמו מול סינתיסייזר או מערכת מודולרית, ולהחליף אותם בבנק של אנשים או שחקנים. להתייחס אליהם, עם סינתיסייזר כלשהו, ליצור תזמור תוך שימוש בקולות". גם הערב הזה צפוי לארח את האמנים הגדולים של סצנת המוזיקה האלקטרונית בישראל, שיפתחו ויחתמו לילה מרקיד וחד פעמי.

הקונצרט יכלול מוזיקה שהולחנה במיוחד למען ים המלח, וביצוע מלא לאלבום "אוקסיג'ן III" שיצא בדצמבר 2016 לציון ארבעים שנה ל"אוקסיג'ן". האלבום סוגר את טרילוגיית אוקסיג'ן ומכיל שבעה קטעים חדשים הנקראים חלקים 14-20 (אוקסיג'ן הראשון הכיל את 1 עד 6, ואוקסיג'ן השני את 7 עד 13). האלבום אינו חוזר חזרה בזמן אלא מוסיף תחושה של עכשוויות ליצירה האיקונית מן העבר, שילוב של קלאסי ומודרני בנשימה אחת.

בשנת 1971 הוא היה המלחין הראשון שהכניס מוזיקה אלקטרונית לבית האופרה של פריז, עם מוזיקה שהלחין לבלט "AOR" – תעתיק של המילה העברית "אור". עכשיו הוא מגיע למצדה, למחוזות הקדומים של השפה העברית, ובמעין סגירת מעגל, בלילה מרגש וחד פעמי, על במה מרחפת במדבר, יידלק אור זורח על מי שצמח להיות אחד האמנים הגדולים והמשפיעים של זמננו.